האובססיה של השמאל לכפות שלום על הערבים תמוהה בלשון המעטה. מִנָיִן הבולמוס הזה? מה הטירוף??? האם השמאל רואה בערבים אנשים שווים להם כבני אדם? האם הם חושבים שאכן יש להתייחס אליהם כאל אנשים שנבראו בצלם אלהים? והלא אנשי השמאל עצמם כופרים באלהים מכל וכל! ואם נאמר שהשמאל רואה בערבים בני-אדם הראויים לזכויות אדם ככל האדם באשר הוא אדם – איך רואים הערבים את זכויות האדם של עצמם? ומה הם חושבים על זכויות-אדם של יהודים ובני דתות ולאומים אחרים? הדאגה של השמאל בישראל לערבים נוגעת ללב אך מדאיגה מאוד! למה הם משתדלים כל-כך? איזו זיקה קיימת בין הציבור הערבי לבין ציבור השמאל היהודי החפץ כל-כך ביקרם של הערבים, עד כדי פגיעה ממשית ביהודים שלא חושבים כמותם?
ראשית, הבה נאפיין את השמאל בישראל כפי שהוא מצטייר בעיני עצמו: הציבור השמאלני הוא כמובן ציבור משכיל. נאור. דמוקרט. חילוני. ליברל. אוהב אדם. אוהב חיות. דוגל בשיוויון בלי הבדל דת, גזע, מין ונטייה מינית. רואה במאבק על מעמד האשה חשיבות עליונה ובמאבק על זכויות הקהילה הלהטבי"ת ערך עילאי. שוחר שלום לכל. מעלה על נס את החירות האחווה והרֵעוּת. רואה בחופש הביטוי את נשמת אפה של הדמוקרטיה. השמאל מוכן לשלם מחיר כבד למען הדמוקרטיה והשלום, לרבות חיים בצל חרמות ונידויים ופגיעה ממשית במדינה שבה הם חיים, והכל, למען הנסיון ההכרחי לחתור לכיוון השלום. לשם כך, השמאל עמֵל לילות כימים, בתום לב ובדם ליבו, במסגרות של אגודות ועמותות ומכונים וקרנות ואירגונים ולא יחדל ולא ישתוק עד אשר יחולל את השינוי המבורך שהוא סיום הכיבוש וישרור כאן שלום לעולמי-עד, לנו ולדורות הבאים אחרינו.
עכשיו אכתוב את אותה הפיסקה בשינוי "שמאל" ו"ערבים":
שנית, הבה נאפיין את הציבור הערבי כפי שהוא מצטייר בעיני עצמו: הציבור הערבי הוא כמובן ציבור משכיל. נאור. דמוקרט. חילוני. ליברל. אוהב אדם. אוהב חיות. דוגל בשיוויון בלי הבדל דת, גזע, מין ונטייה מינית. רואה במאבק על מעמד האשה חשיבות עליונה ובמאבק על זכויות הקהילה הלהטבי"ת ערך עילאי. שוחר שלום לכל. מעלה על נס את החירות האחווה והרֵעוּת. רואה בחופש הביטוי את נשמת אפה של הדמוקרטיה. הציבור הערבי מוכן לשלם מחיר כבד למען הדמוקרטיה והשלום, לרבות חיים בצל חרמות ונידויים ופגיעה ממשית במדינה שבה הם חיים, והכל, למען הנסיון ההכרחי לחתור לכיוון השלום. לשם כך, הציבור הערבי עמֵל לילות כימים, בתום לב ובדם ליבו, במסגרות של אגודות ועמותות ומכונים וקרנות ואירגונים ולא יחדל ולא ישתוק עד אשר יחולל את השינוי המבורך שהוא סיום הכיבוש וישרור כאן שלום לעולמי-עד, לנו ולדורות הבאים אחרינו.
הנה כי כן, אחרי שנוכחים בדמיון הרב בין הערבים לשמאל בישראל, אין מנוס מן המסקנה שאלה נועדו לאלה. אבל הבעייה העיקרית היא שהשמאל נורא מפחד מהערבים… השמאל רוצה "להתגרש" מהם ושיגורו במקום אחר. בִּמְקוֹם המתנחלים הארורים בעיניו. הערבים לא מבינים למה השמאל רוצה להרחיק אותם ולהתרחק מהם… הדבר נותן להם הרגשה של מצורעים… זה מעליב שאנשים כל-כך נאורים לא מוכנים לחיות איתם ביחד על פני כל הארץ של הערבים. והרי הכל כבוש על-ידי היהודים שמתעקשים שלא הכל כבוש… רק מחציתו… בלי חופי הים… בלי ערים מנקרות עיניים השוכנות שם… השמאל רוצה שהערבים יחיו להם עם העיזים ויטו את אהליהם בשדות מרעה בין ההרים כמו שהם רגילים… הכי מעצבן הוא שהשמאל צריך לעשות את המלאכה הזאת… והרי חתן פרס ישראל, הפרופסור זאב שטרנהל, הציע פתרון יוצא מן הכלל – "לרבים בישראל, ואולי אף לרוב המצביעים, אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזויינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלסטינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות, לא פוגעים בנשים ובילדים ונמנעים מירי על גילה, על נחל עוז ועל שדרות. כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצידו המערבי של הקו הירוק. בדרך זו היו הפלסטינים משרטטים בעצמם את פרופיל הפיתרון שממילא יושג בעתיד".
כלומר, השמאל "יודע" שאין בפלסטינים אפילו מעט תבונה והם לא רוצים עצות חושָׁי הארכִּי. איזה יאוש! אולי באמת הכל כבוש?
חופש הביטוי 