קריאת עידוד לשמאל בישראל!

 

השמאל יכול בהחלט לכבוש את השילטון בישראל. זה בידיו ואך ורק בידיו. כל אזרחי ישראל כולם יצביעו לשמאל – בני כל הדתות, כולל החרדים, המתנחלים, תג-מחיר, נוער הגבעות, שורפי המסגדים וכורתי עצי הזית, ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר, נשים בירוק ודניאלה וייס, שוחרי כהנא חי, הבית היהודי, האיחוד הלאומי, מועצת חכמי התורה וגדוליה, מעריצי רחבעם זאבי, אביגדור ליברמן ונאמניו, מצביעי ש"ס בפריפריה, עולי רוסיה והאתיופים, מערכת 'ישראל היום' ועובדיה, מקור ראשון, בשבע, יתד נאמן, יום ליום, הצופה, הקולות הנמנעים, הפתקים הלבנים, הקולות הצפים, החיילים והימאים…

כולם כולם יצביעו לשמאל ורק לשמאל. אתם תחליטו איזו מפלגה תייצג את השמאל הזה וכולנו נצביע לו. תקום ממשלת שמאל מקיר לקיר. מאה ועשרים חברי כנסת על טהרת השמאל. ולא רק נצביע לשמאל, אנחנו נכרע ברך לפניו ונשתחווה להוד רוממותו, נצטמצם בעדו, נתכווץ למענו, אם רק ידרוש נתפוגג כחלום יעוף בשבילו, כל מה שירצה…

בתנאי קטן אחד…

הקימו וועדת חקירה בלתי תלויה, עם סמכויות ענישה ללא הגבלה, שתחקור את רצח יצחק רבין בהיבט אחד – כישלון היחידה לאבטחת אישים לשמור על חיי ראש הממשלה. לא "הסתה" ולא בָּטִיח'! וועדה שתעניק חסיון מלא לכל הנחקרים – מאחרון המאבטחים ועד לראש השב"כ דאז.. נהגים, פקידים, שוטרים, רופאים, אחיות וקברנים…

תחקיר יסודי שיחקור ברצינות ובלי היסטריה אך ורק את ההיבט הזה יענה לשאלות נוספות – מי ומי תכננו את סידורי האבטחה באותו לילה מר ונמהר? מי ומי מבין מנהיגי המדינה היו בסוד הדברים? מה עשה רוצח בפוטנציה באיזור סטרילי מאובטח עם נשק טעון? למה צעק מי שלא צעק "סרק, סרק"? מדוע הוצב צלם וידאו על גג מאחורי בנין העירייה כשכל העצרת מתרחשת בצד השני? כמה זמן לקח להביא את ראש הממשלה לבית החולים? באיזה רכב הגיע? באיזה מצב? מה קרה במשך הנסיעה הזו? היכן שהה ראש השב"כ באותו ערב? האם יצחק רבין נורה בגבו בלבד? כיצד קרה הנס שבדף נייר מקופל, מוכתם בדם, שהיה בכיס מעילו של רבין נפער חור אחד בלבד? ומיהו זה יואב קוריאל? כן כן, לחקור את ה"קונספירציה" לעומק על מנת לבטלה מכל וכל.

אבל השמאל לא ירים את הכפפה הזאת. כי ככל הנראה, לאחר פרסום המסקנות איש כבר לא יצביע לשמאל והוא יפוּץ לכל הרוחות…

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 2 תגובות

מדינה אחת

אין כבר ערך לעמדות השמאל או הימין בעולמנו הפוליטי. המציאות משתנה לנגד עינינו מיום ליום וכל ההבדלים דוהים ומטּשטשים. כל היהודים, ימין ושמאל ונספחיהם, הולכים ומאבדים את ריבונותם בארץ הזאת – הם מפורדים ומסוכסכים ואינם מסוגלים להציג עמדה מוסכמת שירצו ויוכלו להגן עליה מול כל העולם הערבי. המאבקים הפנימיים התישו אפילו את היכולת הצבאית-מלחמתית להגן על המדינה שהקימוה בדמים רבים. כלומר, כבר היום עומדת המדינת היהודית בסכנת קיום וודאית וקרובה. מאידך, גם הערבים לא יצליחו להקים פה מדינה ערבית ללא היהודים, הן משום שהטלאים בתוכם, קרועים לא פחות מאשר בחברה היהודית, והן משום שהמיזוג בין "מדינה" לבין "ערבית" אינו מוכיח את עצמו  במרחב הזה. אפילו פיתרון כפוי ("שתי מדינות לשני עמים") על-ידי אומות העולם לא יקום ולא יהיה בהיעדר נכונות מקומית מינימלית לכך. אם אין הסכמה כללית בכל צד, לא תיתכן הסכמה בין שני צדדים שאינם מגובשים בתוכם. ואפילו מכריחים אותם, איך וכמה זמן תתנהל ה"הכרחה"?

יהודים ששאפו לקיים כאן מדינה יהודית תחת הכותרת "בית לאומי לעם היהודי" עומדים חסרי אונים נוכח ההכרעה המתחייבת – או מלחמה חסרת פשרות להגנת המדינה היהודית נגד מתנגדיה, או כניעה לתהפוכות הגורל שסופן מי ישורנו.  אפשרות המלחמה על קיומה של מדינה יהודית מתבררת כחסרת סיכוי, משום שבין מתנגדי המדינה היהודית נמנים גם יהודים רבים בעמדות כוח ומפתח בתוך המדינה. גם הערבים חסרי יכולת ממשית להתארגן כגוף אחד למלחמת חורמה נגד המדינה היהודית ולהקים על חורבותיה מדינה ערבית. לעומת זאת, האפשרות של מדינה אחת לכל, לא נדונה כל צרכה. והרי המתיישבים היהודים ביהודה ובשומרון תובעים ריבונות על כל ארץ-ישראל ממערב לירדן, כלומר, סיפוח. גם מנהיגי הערבים אזרחי ישראל חותרים למדינת כל אזרחיה, דהיינו, סיפוח. הרשות הפלסטינית רומזת מזה שנים שבלית ברירה היא תיאלץ לוותר על עצמאות מדינית ותטיל את נטל האחריות על ממשלת ישראל, שזה כמובן יוביל לסיפוח. אפילו אירגוני שמאל קיצוניים יהודיים ממלמלים בחצי-פה  פיתרון של מדינה אחת שמחייבת סיפוח.

זה לא מותיר הרבה ברירות, לא ליהודים ולא לערבים בארץ המדממת הזאת והזמן אינו שוקט על שמריו. מכאן ואילך ייפער חלל שאותו ימלאו תהפוכות הגורל בסיוע התומכים הנ"ל. בהיעדר יוזמה מדינית, מדינת-ישראל תיאלץ בלחץ דעת הקהל העולמית להיגרר –  ברצונה ושלא ברצונה –  לסיפוח מלא של כל השטחים בהם היא שולטת ותהיה חייבת להעניק אזרחות מלאה לכל תושבי הארץ. הרוב הפוליטי היהודי יהיה דחוק ורק למשך זמן מה, אבל לערבים יהיה מיד כוח פוליטי משמעותי להשפיע השפעה ניכרת על דמותה ואופייה של המדינה בחסות הדמוקרטיה הקיימת כיום. אין הדבר רע בהכרח. הפיצולים, הן אצל היהודים והן אצל הערבים, יולידו בריתות פוליטיות מרתקות שיגברו על ההבדלים האתניים. כהמשך טבעי ומתבקש מכך, קיומה של המדינה יתפתח מאליו במשך השנים לכיוון אחר –  לא מדינה יהודית ולא מדינה ערבית ולא חלוקה מדינית ביניהן. החלטת חבר הלאומים משנת 1922 בדבר "בית לאומי לעם היהודי" אינה עומדת במבחן הזמן. הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" הוכיח עצמו כאוקסימורון המביע דבר והיפוכו. האימרה העקרה "שתי מדינות לשני עמים" תובעת דבר שאי אפשר. מה נשאר? יוזמה ישראלית בכיוון של מדינה אחת יכולה להיטיב עם התוצאה.

 

פורסם בקטגוריה Uncategorized | תגובה אחת

מצוקת השמאל בישראל

האובססיה של השמאל לכפות שלום על הערבים תמוהה בלשון המעטה. מִנָיִן הבולמוס הזה? מה הטירוף??? האם השמאל רואה בערבים אנשים שווים להם כבני אדם? האם הם חושבים שאכן יש להתייחס אליהם כאל אנשים שנבראו בצלם אלהים? והלא אנשי השמאל עצמם כופרים באלהים מכל וכל! ואם נאמר שהשמאל רואה בערבים בני-אדם הראויים לזכויות אדם ככל האדם באשר הוא אדם – איך רואים הערבים את זכויות האדם של עצמם? ומה הם חושבים על זכויות-אדם של יהודים ובני דתות ולאומים אחרים? הדאגה של השמאל בישראל לערבים נוגעת ללב אך מדאיגה מאוד! למה הם משתדלים כל-כך? איזו זיקה קיימת בין הציבור הערבי לבין ציבור השמאל היהודי החפץ כל-כך ביקרם של הערבים, עד כדי פגיעה ממשית ביהודים שלא חושבים כמותם?

ראשית, הבה נאפיין את השמאל בישראל כפי שהוא מצטייר בעיני עצמו: הציבור השמאלני הוא כמובן ציבור משכיל. נאור. דמוקרט. חילוני. ליברל. אוהב אדם. אוהב חיות. דוגל בשיוויון בלי הבדל דת, גזע, מין ונטייה מינית. רואה במאבק על מעמד האשה חשיבות עליונה ובמאבק על זכויות הקהילה הלהטבי"ת ערך עילאי. שוחר שלום לכל. מעלה על נס את החירות האחווה והרֵעוּת. רואה בחופש הביטוי את נשמת אפה של הדמוקרטיה. השמאל מוכן לשלם מחיר כבד למען הדמוקרטיה והשלום, לרבות חיים בצל חרמות ונידויים ופגיעה ממשית במדינה שבה הם חיים, והכל, למען הנסיון ההכרחי לחתור לכיוון השלום. לשם כך, השמאל עמֵל לילות כימים, בתום לב ובדם ליבו, במסגרות של אגודות ועמותות ומכונים וקרנות ואירגונים ולא יחדל ולא ישתוק עד אשר יחולל את השינוי המבורך שהוא סיום הכיבוש וישרור כאן שלום לעולמי-עד, לנו ולדורות הבאים אחרינו.

עכשיו אכתוב את אותה הפיסקה בשינוי "שמאל" ו"ערבים":

שנית, הבה נאפיין את הציבור הערבי כפי שהוא מצטייר בעיני עצמו: הציבור הערבי הוא כמובן ציבור משכיל. נאור. דמוקרט. חילוני. ליברל. אוהב אדם. אוהב חיות. דוגל בשיוויון בלי הבדל דת, גזע, מין ונטייה מינית. רואה במאבק על מעמד האשה חשיבות עליונה ובמאבק על זכויות הקהילה הלהטבי"ת ערך עילאי. שוחר שלום לכל. מעלה על נס את החירות האחווה והרֵעוּת. רואה בחופש הביטוי את נשמת אפה של הדמוקרטיה. הציבור הערבי מוכן לשלם מחיר כבד למען הדמוקרטיה והשלום, לרבות חיים בצל חרמות ונידויים ופגיעה ממשית במדינה שבה הם חיים, והכל, למען הנסיון ההכרחי לחתור לכיוון השלום. לשם כך, הציבור הערבי עמֵל לילות כימים, בתום לב ובדם ליבו, במסגרות של אגודות ועמותות ומכונים וקרנות ואירגונים ולא יחדל ולא ישתוק עד אשר יחולל את השינוי המבורך שהוא סיום הכיבוש וישרור כאן שלום לעולמי-עד, לנו ולדורות הבאים אחרינו.

הנה כי כן, אחרי שנוכחים בדמיון הרב בין הערבים לשמאל בישראל, אין מנוס מן המסקנה שאלה נועדו לאלה. אבל הבעייה העיקרית היא שהשמאל נורא מפחד מהערבים… השמאל רוצה "להתגרש" מהם ושיגורו במקום אחר. בִּמְקוֹם המתנחלים הארורים בעיניו. הערבים לא מבינים למה השמאל רוצה להרחיק אותם ולהתרחק מהם… הדבר נותן להם הרגשה של מצורעים… זה מעליב שאנשים כל-כך נאורים לא מוכנים לחיות איתם ביחד על פני כל הארץ של הערבים. והרי הכל כבוש על-ידי היהודים שמתעקשים שלא הכל כבוש… רק מחציתו… בלי חופי הים… בלי ערים מנקרות עיניים השוכנות שם… השמאל רוצה שהערבים יחיו להם עם העיזים ויטו את אהליהם בשדות מרעה בין ההרים כמו שהם רגילים… הכי מעצבן הוא שהשמאל צריך לעשות את המלאכה הזאת… והרי חתן פרס ישראל, הפרופסור זאב שטרנהל, הציע פתרון יוצא מן הכלל – "לרבים בישראל, ואולי אף לרוב המצביעים, אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזויינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלסטינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות, לא פוגעים בנשים ובילדים ונמנעים מירי על גילה, על נחל עוז ועל שדרות. כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצידו המערבי של הקו הירוק. בדרך זו היו הפלסטינים משרטטים בעצמם את פרופיל הפיתרון שממילא יושג בעתיד".

כלומר, השמאל "יודע" שאין בפלסטינים אפילו מעט תבונה והם לא רוצים עצות חושָׁי הארכִּי. איזה יאוש! אולי באמת הכל כבוש?

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

מכתב גלוי לעו"ד גלעד שֶׁר:

 

קראתי ב"עיניים ערביות" את נייר העמדה "מחזון למציאות – שתי מדינות לשני עמים – הצעה לצעדים מעשיים" ובין היתר כתבתָ:

"בד־בבד עם החתירה למשא־ומתן ועם ניהול השיחות בפועל, מוצע להכין בכובד־ראש את התשתית לצעדים חד־צדדיים שיביאו להיפרדות מן הפלסטינים. את סדר העדיפויות הזה במדיניותה של ישראל יש להסביר בראש ובראשונה לציבור הישראלי, וכן יש להבהירו בעוד־מועד להנהגה הפלסטינית ולקהילה הבינלאומית."

נחיצות "הסברה" זו נובעת מן הסיבה והמסובב של הכרח נקיטת הצעדים הללו – האינטרס הישראלי. אם נוסיף את דבריו של הסופר עמוס עוז –

"אני רוצה לדבר הבוקר על חלומות שמוטב לישראל למהר ולהשתחרר מהם ונתחיל בדבר החשוב ביותר, דבר שהוא בעינָי של חיים וַמוות למדינת-ישראל – אם לא תהיינה כאן שתי מדינות, ומהר, תהיה פה מדינה אחת. אם תהיה פה מדינה אחת היא תהיה מדינה ערבית מן הים עד הירדן. אם תהיה פה מדינה ערבית, אני לא מקנא בילדים ובנכדים שלנו. אמרתי 'מדינה ערבית מן הים עד הירדן', לא אמרתי מדינה דו-לאומית."

העיניים הערביות רואות והאוזניים הערביות שומעות והמוחות הערביים חושבים והלבבות הערביים חשים ומרגישים את התובנה הישראלית הזאת – בעיני רבים בחברה היהודית-ישראלית –  חלוקת הארץ לשתי מדינות, הינה הכרח ישראלי מתוך אינטרס קיומי ישראלי מובהק. כל חלופה אחרת תניב מדינה אחת ערבית. דברים מפורשים אלה נאמרים ונכתבים ומשודרים תדיר מפי יהודים-ישראלים על ראש כל הר נישא ותחת כל עץ רענן. אין כל אפשרות שהערביים לא שמעו ולא קראו. ואם כך, מדוע ישרתו הערביים 'אינטרס ישראלי'  שהוא אינו אינטרס ערבי? הרי אפילו חוסר המעש לבדו יטיל לחיקם מדינה ערבית על כל המרחב. מה צורך להם במדינה יהודית שתשלוט על חיפה ועכּא ויפא ולוד ורמלה ויאזור ואבו-כביר ומנשייה וסומייל ושייח'-מוניס ואום-ג'וני ואום רשרש וסג'רה ועוד ועוד…? זה נוגד כל היגיון, לבטח היגיון ערבי!

השאלה השנייה והאחרונה להפעם, המפורטת לשאלות משנֶה היא – נניח שצלחנו את כל המכשולים והמהמורות וקמה מדינה ערבית נוספת לצד מדינת-ישראל שצימצמה עצמה. יש הסכם ויש ערבויות של המעצמות ויש בטחונות בינלאומיים ומעל לכל יש שלום לבבי בין היהודים לערבים – האם הערבים יפסיקו לחמוד את אדמותיהם הכבושות? יגנזו את חלום השיבה הגדול? לא יקימו צבא? ימחלו על ה'נַכְּבָּה'? לא יקלטו מיליוני ערבים נוספים במדינתם הדמוקרטית והחופשית שיצבאו על גבולותינו? לא יכרתו בריתות עם מבקשי נפשות העם היהודי בקרב האומה הערבית? לא ירכשו ויצברו נשק ותחמושת? לא יחפרו מנהרות? לא יצאו למבצעי חבלה בסיוע אחיהם שהם אזרחי ישראל בעל כורחם? לא יהיה יותר איום מתמיד על חיינו ממטחווי קשת?

שלום כזה יפרק את אירגוני השלום בתוכנו אך האם הוא יבטל את החיזבאללה? החמאס? איל-קעידה? ג'בהאת אל-נוסרא? דאע"ש? עיז-א-דין אלקסאם? אירן? ומה יהיה היחס בין אלה למדינה הערבית החדשה שתהיה כמובן דמוקרטית וחופשית? ומה נעשה עם רצועת עזה?

 

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

ביעור חמץ פוליטי

יש לקוות כי דרך היסורים אותה עבר ראש הממשלה במערכת הבחירות הנוכחית – נצרבה בתודעתו. כל הרעות החולות המאיימות על הדמוקרטיה החבוטה שלנו, באו לידי ביטוי במלוא כיעורן והקיפו אותנו כעכנאים. הרעות הללו לא נולדו במערכת הבחירות הזאת, הן מטופחות כאן מזה שנים רבות עד להתגבשותן הפעם לכדי איום קיומי על מדינת היהודים היחידה בעולם. מאות מיליונים נשפכו בשביל להרוס בנו כל חלקה טובה ולהפכה לעיי חרבות. משלא צלחה דרך הרשעים, יש להתחיל לטפל בפצעים המדממים ולפני-כן לחטא את הנגעים, כל נגע בתורו.

רבות הן הרעות החולות וחשוב לטפל בכולן עד לאחרונה שבהן. ראשית, צריך לתת בהן סימנים ומיד אחר-כך לקבוע סדר עדיפויות. הסדר חשוב וקריטי משום שטיפול ברעה אחת יקל עלינו בחולָה הבאה שלאחריהָ. יש לנו בעיות עם אירן מגורענת וסוּפָה מוסלמית וטרור עורף ראשים ומאות אלפי טילים מאיימים ומדינות זרות בוחשות וכמובן יוקר המחייה ודיור רחוק מהשגה וחולים במסדרונות וזקנות עריריות ועוני מחפיר וניצולי שואה נוברים באשפה… מאיפה מתחילים?

התשובה אינה פשוטה בעליל. מה שברור הוא שהמענה צריך לבוא מהעם כולו וכדי שהעם הזה יבוא לידי שיקול דעת ומסקנות, הוא צריך להכיר את הבעיות לעומק. בשביל שהעם יכיר ויבין ויידע, הוא זקוק לנתונים עובדתיים ומגוון רחב של פרשנויות. קשת של טעמים שמהן תבצבץ מאליה האמת. כפי שקבע נשיא בית המשפט העליון, שמעון אגרנט – "כי רק בדרך של ליבון 'כּל' ההשקפות והחלפה חופשית של 'כּל' הדעות עשויה אותה אמת להתבהר."

מכאן ברור מאליו שבעיית הבעיות בישראל נעוצה בתקשורת החולה. ביחוד זו הממלכתית שהם כל תחנות הרדיו וכל ערוצי הטלויזיה, הארציות והאזוריות. רוב מוחלט של התחנות והערוצים האלה פועלים בניגוד לחוק, השמאל עושה בהם כבתוך שלו ואנחנו משלמים על זה בנדיבות אין דומה לה בשביל להיות מוכים וחבולים ומוכפשים ומנודים ומוחרמים בעולם. מערכת הבחירות הזו הוכיחה לנו את נחת זרועה של התקשורת הממלכתית באופן בולט במיוחד. אין בה דין ואין לה דיין!

זוהי הצרה הצרורה שלנו ודרושה מהפכה קיצונית ודחופה בתקשורת הזו. נחוץ שינוי מוחלט באיוש בעלי התפקידים – עורכים ומפיקים ושדרנים ומגישים וקריינים ועד לאחרון הפרשנים. אי אפשר לתבוע מתקשורתן איזון, האיזון נדרש מן ההנהלות. תקשורת מאוזנת תסלול את הדרך לחשיפת האמת בכל התחומים. פתאום נגלה שיש לנו ארץ מדהימה ואנשים נפלאים ושיגשוג לא יאומן במדינה יהודית, דמוקרטית, חסונה ושפויה.

(פורסם בעיתון 'בשבע')

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

על ה"קומץ" – תשובה ליאיר גרבוז:

 

יאיר גרבוז היקר!

הגיע הזמן שיפנימו בשמאל הישראלי, שכולו "קומץ" מצומק, שהאחראי לרצח המתועב של יצחק רבין היה אכן "קומץ" ושמו 'היחידה לאבטחת אישים' בשב"כ, שבראשו עמד כרמי גילון. הוא ה"קומץ" האחראי ואין בילתו!… ומה נעשה שאותו "קומץ" צהובי החולצות ושחורי הסמל של "כהנא צדק", למגינת ליבנו השבור, קוראים את המציאות הערבית טוב יותר מאשר "קומץ" של אנשי הבל ורעות רוח, המקשקשים בקומקום השכם והערב, ואינם אלא "ענן עכור של מליצות ושל יבבות". ה"קומץ" הנפשע הזה בוגד לאחר ארבעה דורות ב"קומץ" אחר, קדוש –  אבות אבותיהם ואימהות אימותיהם שהסתירו בכנף בגדם קמע ליום פורענות וקבעו מזוזות והתעטפו בטליתות והניחו תפילין והתייפחו על קברי צדיקים במשך דורות, נשאו תפילות וייחלו לתקומת ישראל בארצו… וגם "קומץ" של מנהיגים ציונים וביניהם יעקב חזן שביקשו "להקים כאן דור של אפיקורסים וגידלו "קומץ" של עַמֲרָאצִים התובעים לכולנו 'חורבן עכשיו!… נכון, מר גרבוז, בדוק מיהו "קומץ" הגנבים ו"קומץ" נותני ולוקחי השוחד ובאיזה צד של המפה הפוליטית שוכן אותו "קומץ" של מושחתים נהנתנים טייקונים חזירים… ו"קומץ" מנוולי 'שמור לי ואשמור לך' ו"קומץ" 'חבר מביא חבר', ו"קומץ" מחריבי הדמוקרטיה שהשתלטו על כל חלקה טובה באמנות ובתרבות והפכו אותן למזבלות ייצור זבל אחר דומן בתוך מחראה… ולא נותנים לאיש לנקות!… ו"קומץ" הבטוחים שדמוקרטיה פירושה שלטון ללא מצרים של "קומץ" עלוב ומושחת המונה בסך-הכל 3% מהאוכלוסיה –  על האקדמיה, מערכת המשפט והתקשורת… ו"קומץ" העמותות למען "קומץ" הקרנות שלמען "קומץ" האגודות שלמען "קומץ" האירגונים, שכולם במימון "קומץ" די גדול של שונאי ישראל בארץ ובעולם המתדלקים במיליוני דולרים "קומץ" אחר "קומץ" למען חורבן מדינת היהודים. מי יתייצב מול הנחשול המלוכלך הזה ומי יעמוד מול צחנתו?

 

 

פורסם בקטגוריה Uncategorized | תגובה אחת

למה? כי יהודים!

"… כבר היה מי שסיפר איך גרמנים וליטאים ואוקראינים, באיומי תת-מקלעים, הצעידו את כל העיר, בנעריה ובזקניה,ליער סוֹסֶנְקִי: זה היער שאליו אהבו כולם לצאת תמיד לטיולי טבע בימים היפים, למשחקי צופים, למדורות שיר, ללינות לילה בתוך שקי שינה על גדת הפלג תחת שמי הכוכבים. ושם, ביער סוֹסֶנְקִי, בין עופאים וציפורים ופטריות ודמדמניות וגרגרי יער, ירו הגרמנים והרגו על שפת הבורות, בתוך יומיים, כעשרים וחמישה אלף נפש (כמספר כל תושבי ערד. ויותר ממספר כל היהודים שנהרגו במשך מאה שנות מלחמה עם הערבים). […] בהם היו כל הגבירים והפרולטרים, האדוקים והמתבוללים והמתנצרים, השתדלנים והגבאים והפרנסים והחזנים והשוחטים והרוכלים ושואבי המים, הקומוניסטים והציונים, הוגי הדעות והאמנים ושוטי הכפר, בהם היו כארבעת אלפים תינוקות…"

(סיפור על אהבה וחושך – עמוס עוז)


למה? כי – יהודים!

לטעמי, "שכח" עמוס עוז לכלול, בין הגבירים לתינוקות, את כל יפי הנפש היהודים ברוֹבְנָה ועימם את כל שוחרי השלום ואירגוני הפיוס ותאי המלשינים וחוליות המתרפסים וחבורות החנפנים שהזדהו עם רוצחיהם והנבלים המסגירים ששיתפו פעולה נגד אחיהם… סביר להניח שלא הכל היו צדיקים…

היבוא יום בו יסופר איך אינספור אירגונים מוסלמים התנפלו על ישובים יהודים בישראל שהיתה, על זקניהם וטפם, בלי עופאים ובלי ציפורים ואפילו לא דמדמניות או גרגרי יער… ושיספו גרונות וערפו ראשים, והטיחו תינוקות אל הקיר, ואנסו, והרסו והחריבו ושברו ונפצו ונתצו, ולא הבחינו בין סופר נחשב לבין נער גבעות ולא בין מצפן לתג-מחיר, ולא היה הפרש בין קוסמופוליט לבין פטריוט – גדולים עם קטנים, דתיים וחילונים וחרדים, אנשי הבל ורעות רוח ואמנים ושופטים ועימם אנשי תקשורת מהוללים עם בניהם ובנותיהם ונכדיהם וניניהם?

למה? כי – יהודים!

 

 

 

פורסם בקטגוריה Uncategorized | תגובה אחת