קראתי ב"עיניים ערביות" את נייר העמדה "מחזון למציאות – שתי מדינות לשני עמים – הצעה לצעדים מעשיים" ובין היתר כתבתָ:
"בד־בבד עם החתירה למשא־ומתן ועם ניהול השיחות בפועל, מוצע להכין בכובד־ראש את התשתית לצעדים חד־צדדיים שיביאו להיפרדות מן הפלסטינים. את סדר העדיפויות הזה במדיניותה של ישראל יש להסביר בראש ובראשונה לציבור הישראלי, וכן יש להבהירו בעוד־מועד להנהגה הפלסטינית ולקהילה הבינלאומית."
נחיצות "הסברה" זו נובעת מן הסיבה והמסובב של הכרח נקיטת הצעדים הללו – האינטרס הישראלי. אם נוסיף את דבריו של הסופר עמוס עוז –
"אני רוצה לדבר הבוקר על חלומות שמוטב לישראל למהר ולהשתחרר מהם ונתחיל בדבר החשוב ביותר, דבר שהוא בעינָי של חיים וַמוות למדינת-ישראל – אם לא תהיינה כאן שתי מדינות, ומהר, תהיה פה מדינה אחת. אם תהיה פה מדינה אחת היא תהיה מדינה ערבית מן הים עד הירדן. אם תהיה פה מדינה ערבית, אני לא מקנא בילדים ובנכדים שלנו. אמרתי 'מדינה ערבית מן הים עד הירדן', לא אמרתי מדינה דו-לאומית."
העיניים הערביות רואות והאוזניים הערביות שומעות והמוחות הערביים חושבים והלבבות הערביים חשים ומרגישים את התובנה הישראלית הזאת – בעיני רבים בחברה היהודית-ישראלית – חלוקת הארץ לשתי מדינות, הינה הכרח ישראלי מתוך אינטרס קיומי ישראלי מובהק. כל חלופה אחרת תניב מדינה אחת ערבית. דברים מפורשים אלה נאמרים ונכתבים ומשודרים תדיר מפי יהודים-ישראלים על ראש כל הר נישא ותחת כל עץ רענן. אין כל אפשרות שהערביים לא שמעו ולא קראו. ואם כך, מדוע ישרתו הערביים 'אינטרס ישראלי' שהוא אינו אינטרס ערבי? הרי אפילו חוסר המעש לבדו יטיל לחיקם מדינה ערבית על כל המרחב. מה צורך להם במדינה יהודית שתשלוט על חיפה ועכּא ויפא ולוד ורמלה ויאזור ואבו-כביר ומנשייה וסומייל ושייח'-מוניס ואום-ג'וני ואום רשרש וסג'רה ועוד ועוד…? זה נוגד כל היגיון, לבטח היגיון ערבי!
השאלה השנייה והאחרונה להפעם, המפורטת לשאלות משנֶה היא – נניח שצלחנו את כל המכשולים והמהמורות וקמה מדינה ערבית נוספת לצד מדינת-ישראל שצימצמה עצמה. יש הסכם ויש ערבויות של המעצמות ויש בטחונות בינלאומיים ומעל לכל יש שלום לבבי בין היהודים לערבים – האם הערבים יפסיקו לחמוד את אדמותיהם הכבושות? יגנזו את חלום השיבה הגדול? לא יקימו צבא? ימחלו על ה'נַכְּבָּה'? לא יקלטו מיליוני ערבים נוספים במדינתם הדמוקרטית והחופשית שיצבאו על גבולותינו? לא יכרתו בריתות עם מבקשי נפשות העם היהודי בקרב האומה הערבית? לא ירכשו ויצברו נשק ותחמושת? לא יחפרו מנהרות? לא יצאו למבצעי חבלה בסיוע אחיהם שהם אזרחי ישראל בעל כורחם? לא יהיה יותר איום מתמיד על חיינו ממטחווי קשת?
שלום כזה יפרק את אירגוני השלום בתוכנו אך האם הוא יבטל את החיזבאללה? החמאס? איל-קעידה? ג'בהאת אל-נוסרא? דאע"ש? עיז-א-דין אלקסאם? אירן? ומה יהיה היחס בין אלה למדינה הערבית החדשה שתהיה כמובן דמוקרטית וחופשית? ומה נעשה עם רצועת עזה?
חופש הביטוי 