מדינת היהודים, בלי יהדות!

למפעל הציוני האדיר שיצר בסופו של תהליך סזיפי מתמשך בית לאומי לעם היהודי, אין אח ורע בתולדות אומות העולם. אין בעולם מדינה נוצרית ולא מוסלמית ולא בודהיסטית ולא בהאית. אין עוד מדינה בעולם שמהותה דתית-לאומית לבד ממדינת-ישראל שקמה כמדינה יהודית ש"תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל." אין עוד מדינה המחוייבת כלפי בני הדת השלטת בה שחיים בגלות ואינם אזרחים רשומים ברשומותיה. אין! חוץ ממדינת-ישראל שהיא מדינתו של העם היהודי. כל יהודי שאינו אזרח בישראל יכול, ברצונו, להפוך בה באופן מיידי לאזרח ישראלי מלא ואפילו זכאי מראש לקבל סל קליטה. זהו ייחוד חד-פעמי אנומלי שכאמור אין כדוגמתו. אך טבעי הוא שישות מדינית-לאומית שבסיסה הוא אך ורק הדת שהיא גם לאום, תקים עליה מתנגדים מבית ומחוץ. אסור לאפשר את היחודיות הזאת, טוענים, מחר יקומו שבטים ברחבי העולם ויתבעו על סמך זיקתם הדתית ריבונות טריטוריאלית, זהו תקדים מסוכן.

אפילו הפתיח של מגילת העצמאות הקושר בין ארץ-ישראל  לבין העם היהודי ובלשון המגילה: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי." – אינו משכנע את מתנגדיה הנחרצים בארץ ובעולם, ובראשם אנשי אקדמיה יהודים שהם אזרחי המדינה היהודית. יש בקרב "חכמי" האוניברסיטאות חוקרים ש"מוכיחים" אחת לאחת שאין דבר כזה 'עם יהודי', ש'ארץ-ישראל' היא פיקציה, ועצם הגדרתה של מדינת-ישראל כמדינה יהודית קובע אותה כמדינה גזענית המפלה בין יהודים לאלה שאינם יהודים. זו המציאות המאויימת להשתנות בעיקר נוכח דרישתם של יהודים "אינטלקטואלים" המרבים להטיף ברחבי העולם לנדות ולהחרים את המציאות הזאת.

זאת ועוד, ההלכה היהודית נשמרת במדינה היהודית בדרגות שונות רק אצל חלק מהציבור היהודי בישראל. ציבור יהודי גדול מגדיר עצמו כחילוני גמור. חברי מפלגות שמצען מבוסס על דחייה והפניית עורף לדת היהודית רשאים לכהן במוסדותיה של המדינה היהודית כחברי כנסת, כְּשָׂרִים ואפילו כראש הממשלה של המדינה היהודית. זהו בעיניהם פרדוקס חסר היגיון התובע התרה. הפיתרון של החילונים ל"אוקסימורון" הזה הקרוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" הוא כמובן הגשמת תביעתם להפריד את הדת היהודית מן המדינה היהודית. אבל גם הדבר "הגאוני" הזה הוא פרדוקס חסר היגיון. טול מן המדינה היהודית את נשמת אפה, יהדותה, ותהיה כאן מדינה לא יהודית. לזה שאפנו? אם כך, באנו לכברת ארץ בלב העולם הערבי העויין והקמנו על אפם ועל חמתם של הערבים שוחרי השלום, האחוה והרֵעוּת, עוד מדינה בעולם. סתם. עוד יותר מרגיז! איזו מן הצדקה יש לנו?

המפתח להבנת המצוקה המדינית הזאת נעוץ בראשיתה של הציונות. צריך רק לסובב אותו בכיוון הנכון ושער התבונה ייפתח לרווחה. הציונות בזה ליהדותה ונשענה עליה בו זמנית. יש היסטוריונים כדוגמת תום שגב המאשימים אותה בהתנהגות אנטישמית ממש. יתר על כן, "חוזה המדינה" – בנימין (תיאודור) זאב הרצל הטיף בריש גלי להתבוללות היהודים ולהיטמעותם בין הגויים: "… אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות. אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר. לי יש בן, הייתי מעדיף להתנצר היום ולא מחר כדי שתקופת החברות שלו בנצרות תתחיל מוקדם ככל האפשר, וכדי לחסוך ממנו את הפגיעוּת ואת הקיפוח שנפלו בחלקי ושעוד יפלו בחלקי בגלל היותי יהודי." (מתוך הספר 'הרצל' מאת עמוס איילון)

גם אם לא תרצו – אין זו אגדה!

פורסם בעיתון 'בשבע'

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s