עמוס עוז – גולֶה בארצו

מדינת-ישראל לא מוצאת חן בעיני – אבל לפעמים אני אוהב אותה. (עמוס עוז – "ממורדות הלבנון")

זה השק והנה המרצע:

"האמת היא שזה כמה שנים אני מרגיש כאדם גולֶה בארצו (לא גולֶה מארצו – זה מצב אחר שבו אתה אולי בסוף מערב וליבך במזרח. אלא גולֶה בארצו: אתה כאן וליבך כאן ובכל-זאת גולֶה. כאילו קמתָ בבוקר ומצאת שמישהו החליף את העיר, סובב והפך את השדרות, הקטין והגדיל רחובות, העביר כיכרות מכאן לשם, לא רק את שמותיהם כי אם אותם עצמם. הכל מוּכָּר לגמרי ובכל זאת הכל אחרת. לא זר אבל מוזר ומפחיד. דווקא מפני שהמקום אינו זר, דווקא מפני כן ההשתנות כל-כך מפחידה. כמו בחלום רע)." (אותו עוז עמוס – שם)

מה יש לדבר, היה חלום והנה שִׁברו – סיוט. מדינת-ישראל התפתחה לכיוון לא רצוי מבחינתם של עמוס עוז ודומיו ("שדות הפורמייקה ויערות האנטנות"). באורח טבעי היא תהיה למדינה מזרח תיכונית ולא למדינה מערבית "נאורה" מהטעם הפשוט של מיקום גיאוגרפי המשפיע על הכל. לכן, כך נדמה לי, משתוקקים בשמאל הישראלי לבטל את יהדותה של המדינה היהודית בנסיון נואל להפוך מזרח למערב. הם מוכנים לשם כך לנפץ את מחוגי כל המצפנים בעולם ולהעלים את רוחות השמים. שלא יהיו יותר "צפון" ודרום". הבעייה בחשיבה האומניפוטנטית הזאת היא שהדבר גם יוביל בהכרח לביטול ה"שמאל" וה"ימין" ואפילו ה"המרכז" ונחלת אבותינו תיפול כפרי בשל אל בין מלתעות האומה הערבית. כשמבטלים כיוונים מתבטלים גם צדדים.

בתוך כך אבד לשמאל גם השכל הישר וגם היושר הפשוט. ה"כיבוש" היה לחזות הכל. הכל יכול היה להתקבל על הדעת אם לא היו מתעקשים לתת ב"כיבוש" הזה סימנים: יש כיבוש לגיטימי ראוי ויש שאיננו ראוי. עד כאן כיבוש נאור ומכאן ואילך קולוניאליסטי וחמדן. כל זאת מתוך התנשאות ומבלי לשאול לדעתו של הנכבש. הערבים הזועמים על הפולשים היהודים מזה מאה ועשרים שנה אינם יודעים את נפשם מרוב שנאה לשמאל הצבוע הזה – "לא!!!" הם צורחים במלוא גרון "הכל כבוש!!! לרבות דגניה ונהלל ואבו כביר. הכל!!! כל דונם ורגב וגרגר חול…" אבל השמאל בשלו – עד יוני 1967 התקיימה מדינת-ישראל בגבולות לגיטימיים ומה שמעבר לגבולות אלו אינו ישראל. הערבים טוענים "כולה שלי!" והשמאל עונה לא כי רק חציה.

אל תוך השבר הזה בעם היהודי בישראל עלה מן האוב הרעיון הגאוני של הערבים – יש עַם פלסטיני! הוא העם הילידי והבעלים המקוריים של הארץ הזאת. עכשיו מנסה השמאל בישראל, בשארית כוחותיו שאזלו, להיאחז במדינת-ישראל על גבולות 1948 והוא מתרפס בפני הערבים. אבל זה כבר לא יועיל. דין רמאללה כדין רמת השרון וכל היגיון אנושי יקבל את זה. אין הפרש בין מה שנכבש בדצמבר 1947 לבין מה שנכבש באפריל 1948 או לבין מה שנכבש ב- 9 ליוני 1967. אי אפשר לסתור את העובדה הזו ואפילו מלחמה כוללת לא תעזור ליהודים. הערבים יפשטו בכל רחבי הארץ, יחדרו אל כל הישובים היהודיים, אל הצמתים במנגנוני המדינה ויכבשו אותה מתוכה.

בקרוב מאוד ירגישו צאצאינו יחד עם צאצאי עמוס עוז "גולים מארצם". יהודי אינו יכול להיות "גולה בארצו" אם הוא מפקפק בזכותו על מחציתה של אותה ארץ שהוא קורא לה "ארצו". זו לא "נבואה" זוהי מגמה הולכת ומתעצמת ואם לא נבלום את השוטים לא יהיה מנוס מן השפטים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s