שמאלנות שווה אוניברסליות?

 

 

מן התגובה הזאת שנשלחה לעיתון המקוון 'העין השביעית' וזכתה להתעלמות, אפשר להבין משהו על נבזות התקשורת בישראל – א. אין מקום בתקשורת הישראלית לביקורת התקשורת… ב. 'העין השביעית' המתיימר לשווא לבקר את התקשורת בישראל, מוּטֶה פוליטית… ג. המכון הישראלי לדמוקרטיה מעוות את הדמוקרטיה… ד. סגן נשיא המכון לדמוקרטיה חסין בפני ביקורת, כמו השמאל כולו.

 

פרופ' קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, קובל נגד הכרעתו של בית הדין הגבוה לצדק במאמר מלומד תחת הכותרת "אוניברסליות שווה שמאלנות?".

עיקר טענתו היא:

"פסק הדין לא קיים כלל דיון בסוגיית קיומה של קטגוריה ערכית שהיא על־פוליטית, וככזאת היא מצויה בגדר מה שאינו יכול היות שנוי במחלוקת במדינה נאורה. הכוונה למסרים הומניסטיים־אוניברסליים. במרכזם מצוי הרעיון בדבר שוויון ערך האדם באשר הוא כזה, וקדושת חייו. מרעיון זה נגזרת התפישה, שלפיה הרג של מי שאינם מעורבים במלחמה הוא רע, שגם אם הוא הכרחי – יש לפעול על מנת לצמצם את היקפו, וגם כאשר נעשה כל מאמץ סביר כדי להימנע ממנו והוא מתרחש – הוא מצער. זהו צער שראוי וחשוב להביע, כדי לשמר את התובנה שמדובר ברע. כדי שההתרגלות למתרחש לא תביא חלילה לטשטוש האמת הזאת; שהאמת הזאת לא תוחלף בניסיון למזער את הרע, בין השאר על ידי טשטוש המהות האנושית של הקורבנות. מי שאינו חש צער על מותו של ילד שנהרג כתוצאה ממלחמה, גם ילד של הצד השני – חסר אצלו משהו בתחושת האחווה האנושית המקיפה את כלל בני האדם. אם יש רבים כאלה, משהו מאוד בסיסי לקוי במערכת החינוכית, התרבותית, התקשורתית והמנהיגותית של אותה חברה."

מילים כדרבונות! אך היכן מצא סגן הנשיא בהכרעת הדין סתירה כלשהי הנוגדת ערכים או מסרים הומניסטיים־אוניברסליים? מה ענין "מסרים הומניסטיים־אוניברסליים" לדיון בנושא חוקיות שידורי פרסומת בתשלום על-ידי מי שידו משגת? מי מפריע לאירגון 'בְּצֶלֶם' "להביע" צער בכל מרחבי 'שוק הדעות'? אירגון 'בְּצֶלֶם' ביקש להביע צער על-ידי פרסום שמות של ילדים ערבים שנהרגו במלחמת 'צוק איתן', ופרסם מודעות כאלו לרוב. אלא שאירגון 'בְּצֶלֶם' תבע לשדר את הצער גם במסגרת תשדיר פרסומת ונדחה. בצדק רב.

בתוך פסק הדין נכתבו משפטים רלבנטים המפריכים את הזיקה בין דברי סגן הנשיא, הפרופסור קרמניצר, לבין התרת שימוש בפרסומת מסחרית לענין השנוי במחלוקת פוליטית. הפרופסור בחר להתעלם מאמירות אלו ומן ההגינות כלפי כבודם של שופטי בג"צ ומעמדו של בית המשפט העליון, ראוי להביאם בפני הקוראים. בין היתר נכתב בהכרעת הדין כי –  "פרסומת אינה חלק משוק הדעות, שמקומו שמור בשידורים עצמם." וכן – "פרסומת מסחרית ומחלוקת פוליטית הן על פיהן – על פי הוראות הדין – תרתי דסתרי …".

זאת ועוד, בסעיף טו להכרעת הדין נכתב:

"בעמדת היועץ המשפטי לממשלה (4.8.14) נאמר, כי אין עילה להתערבות בהחלטה לפסול את התשדיר. נטען כי אין להתיר כניסתם של ביטויים פוליטיים אל תשדירי פרסומת, וזאת כיוון שלא ניתן להבטיח במסגרתם שידור מאוזן כמתחייב מ"דוקטרינת ההוגנות", והחשש הוא כי בעל המאה יהפוך לבעל הדעה."

האם היו בין מטרות 'בְּצֶלֶם' גם מטרות פוליטיות בתביעתו להתיר פרסומת של "מסרים הומניסטיים־אוניברסליים"? התשובה לשאלה זו פורטה פירוט נהיר ובהיר בסעיפים כו' ו- כז' לפסק הדין וראוי הוא להציע עיון בהם טרם גיבוש דעה כלשהי:

"כו. אביא מפסק הדין בעניין המטה להצלת העם והארץ את פסקה ל"ה, המסכמת את הגישה שנקט בית המשפט, ושאמורה להנחותנו גם בנידון דידן:

"לטעמי, העולה מפסק הדין המפקד הלאומי בדעת הרוב, שבכל הענוה אף דעתי כמותה, הוא כפי שאמרנו מעלה – צמצומו של 'המרחב הפוליטי' בתשדירי הפרסומת עד למינימום, תוך הגישה שפרסומת בתשלום אינה במעגלי חופש הביטוי כשלעצמה.

חופש הביטוי, היקר לכל חפץ דמוקרטיה ושוק דעות חופשי, במקומו מונח, שמור ומטופח ככל הניתן, אף ברוח נביאי ישראל, אותם ציטטה העותרת ונביאים אחרים, מוכיחים בשער אמיצי לב כנגד השררה, ואין זה המקום להכביר מלים; אך מגרש הפרסומות, שאינו מגרש שויוני, ודבר זה יש להטעים הטעמה יתרה, ובעל המאה יהא בעל הדעה הנקלטת שתשודר שוב ושוב – אינו מקומו הטבעי.

כז. ולענייננו שלנו, דעת לנבון נקל, כי קריאתה של רשימת הילדים ההרוגים, עם שנכמר עליהם הלב מאוד, היא למטרה פוליטית ולא למידע גרידא. מטרתה, שאין צורך בחכמת הנסתר כדי לעמוד עליה, היא להביא את הציבור לגרום לממשלה להפסיק את לחימת צה"ל בעזה, בשל האבידות לאוכלוסיה האזרחית שם ובמיוחד ילדים. הניתן לומר כי דבר זה – קרי, המשך הלחימה – אינו שנוי במחלוקת פוליטית?"

 

הנה כי כן, בית המשפט העליון לא נדרש להכריע בשאלת כותרת המאמר "אוניברסליות שווה שמאלנות?" וממילא לא הכריע. השאלה היתה פשוטה בתכלית ואינה נוגעת לחופש הביטוי שלא נפגע כהוא זה. הסוגייה שעמדה על הפרק בפני בית הדין הגבוה לצדק היתה – שידור ענין השנוי במחלוקת פוליטית במסגרת שידורי פרסומת. פסק הדין קובע כי המטרה של 'בְּצֶלֶם' "היא להביא את הציבור לגרום לממשלה להפסיק את לחימת צה"ל בעזה" וזוהי מטרה פוליטית במובהק. והמטרה הזאת, הגם שהיא לגיטימית במסגרת חופש הביטוי –אסורה במסגרת שידורי פרסומת בתשלום.

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s