עשרים שנה בלי ישעיהו ליבוביץ'

 

לְאַמְבְּרוֹזְיוּס, הקדוש הנוצרי שהיה בַּמאה הרביעית למניינם ההגמון של מילאנו, מיוחסת האימרה המפורסמת – Si fueris Romae  Romano vivito more  si fueris alibi vivito sicut ibi – כאשר אתה ברומא – חיֵה בַּסגנון הרומאי, כאשר אתה בְּמקום אחר – חיה כפי שחיים במקום אחר. או כמו שנוהגים לומר בקיצור "ברומא, התנהֵג כְּרוֹמָאִי". לעומתו, הלל הזקן היה אומר "וּבִמְקוֹם שאין אנשים – השתדל  להיות איש" (אבות – ב' ה'). יש לנו כאן שתי גישות נפרדות לחיים, הגישה הנוצרית האומרת: התאם עצמךָ לכללי וּמנהגי המקום, אל תתבָּלֵט! אל תסתבֵּךְ!  וכנגדה הגישה היהודית הלוקחת אחריות להיות "אור לגויים" בכל מקום. לעומתם, רבי נהוראי מציע חלופה שאינה מחייבת את האדם להפוך עורו על-מנת להתאים עצמו למקום, וגם לא לבלוט בסביבתו כ"איש" במקום שאין בו " אנשים". במשנה זו "רבי נהוראי אומר: הווי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תישען". אם המקום שלך אינו "מקום תורה", גְּלֵה לךָ  למקום תורה! כל מקום שהוא "מקום תורה" ראוי בעיני רבי נהוראי לדור בו, גם בגלות.

אני מבקש להתרכז בהוראתו של הלל הזקן –  "וּבִמְקוֹם שאין אנשים – השתדל  להיות איש". אונקלוס מתרגם את הפסוק: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:" (בראשית לב כה) – "ואשתאר יעקב בלחודוהי ואשתדל גוברא עמיה עד דסליק צפרא:" יש אומרים על פי הפשט כי המילה "השתדל" אין פירושה "עשה כפי יכולתך" בעלמא, אלא עליךָ להיאבק בכל האנשים שלפי דעתךָ אינם "אנשים" ולשכנעם בדרכךָ הנכונה שאין בילתהּ. הרמב"ם מפרש: "וענין השתדל – האבק עם נפשך ומושכה לקניית המעלות. הואיל ואין שם חכמים שילמדוך – היה אתה מלמד נפשך". כלומר אדם צריך ל"השתדל" עם עצמו להיות ל"איש" בקרב הדיוטות שאינם יכולים להעשיר את עולמו. אבל אל לו להתנשא מעליהם, שזוהי גאווה וגסות רוח. ומוסיף הרמב"ם – "אמרו שהתורה לא תִּמָצֵא לא באנשי גסות הרוח והגאוה, ולא בנוסעים לארצות הרחוקות, והסמיכו זה לפסוק על דרך המליצה, והוא אמרו: {דברים ל יב – יג} 'לא בשמים היא… ולא מעבר לים היא', אמרו: "לא בגסי הרוח היא ולא במהלכי מעבר לים היא".

ענין זה של טיפוח ד' אמותיו של אדם בתוך סביבה שונה ואחרת, יפה גם למשפחה נבדלת בתוך ישוב. משל לבני משפחה חדשה שבאו זה מקרוב והם שייכים לדת אחרת או לתרבות שונה ואורח חייהם זר ומוזר למקום. ראוי הוא שינהגו בתוך בית המשפחה כבימים ימימה אך יקבלו עליהם את נטל כללי המקום ברשות הרבים ולא יכפו אורחות חייהם על שכניהם. כמו היינו תובעים ממשפחה דתית אורתודוכסית שבאה לישוב חילוני, לא להכביד את מנהגיהם הדתיים על תושבי השכונה, וכמו היינו דורשים ממשפחה חילונית שהעתיקה את מגוריה לבני-ברק – לא להתריס חילוניות בשבת ומועד מפני דרכי שלום. כיוצא באלה גם קהילה שלמה המתנחלת בקרב קהילות אחרות ואפילו עַם ייחודי כמו העם היהודי שהתיישב לו בין עמים אחרים במזרח התיכון.

על ההלכה לנהוג כמנהגי המקום מצינו כי "מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות, עושין. מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושין. ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת:(משנה מסכת פסחים פרק ד). ר' עובדיה מברטנורא מפרש: "אל ישנה אדם ממנהג העיר אינו אלא מפני המחלוקת" והוא מוסיף – והא דתנן נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם, אינו אלא בזמן שדעתו לחזור למקומו, אבל אין דעתו לחזור למקומו נוהג כמנהג אנשי מקום שהלך לשם, בין לקולא בין לחומרא:"

אל לו לעם היהודי בישראל להתייחס לעמים מסביב כאילו אינם עמים ראויים מטעם כזה או אחר ולכפות את עולמו הדתי, תרבותי, הגיונותיו ושגיונותיו על כל שכניו. על עם ישראל להבדיל בין מהלכי חייו בתוכו לבין יחסו אל עמי הסביבה. אין דין בתוך העם כדין מחוצה לו. אם העם היהודי בישראל חפץ בקיום כבודו וחירותו על-ידי עמים אחרים, עליו לכבד את חירותם וכבודם של העמים הסובבים אותו. מפתח כללי היחסים ייקבע מתוך כבוד הדדי בלבד וביניהם כללי הבנה ותרבות ומוסר ומסחר ואפילו כללי יריבות, עוינות ומלחמה. כל התעלמות מתובָנוֹת כללי העמים השכנים אינה אלא התבדלות והתנשאות וממילא היא תתפרש בצדק רב כהתעלמות מתריסה וששה אלי קרבות.

המציאות היומיומית מוכיחה לכל שלא השכלנו להשתלב בתוך עמי האזור במשך למעלה ממאה ועשרים שנה. במקום לנסות ולהבין מפני מה, אנחנו מתעקשים להורות לכל הסביבה דמוקרטיה ונאורות. אין להתפלא כי בכך אנחנו מפגינים עליונות מתנשאת וסופגים שנאה אחר משטמה מכל עבר. הרצון שלנו לכפות כללי מוסר של ליברליזם נאור מקומם עלינו בני תרבות אחרת הטומנת בחובה אורחות חיים ומחשבה שלא ידענום, היגיון אחר, הבנה שונה, אמונה יוקדת זרה לנו ומנהגים שונים ומשונים לעולמנו.

אנחנו חייבים להבין ולקבל את עובדות החיים הרווחות בחלק זה של העולם. ללמוד ולהפנים את קיומה של גאולת-דם, של נקמה, של דת בלתי מתפשרת, של רצח "על רקע חילול כבוד המשפחה", כמו את מידת הכנסת האורחים וערך קדושת הכבוד המקודש יותר מערך החיים עצמם. אין לנו סיכוי להתקיים כאן לאורך זמן מבלי להתחשב באלה מתוך התבדלות, התנשאות והתעלמות. בתוך כך, כדאי לנו להבין שרדיפת השלום עם הערבים והצעות לחלוקת הארץ אינן אלא הטחת עלבון צורב במי שרואה בנו אויב מר וגזלן מתחסד. בעיניהם אין אנו אלא חומסים יהודים אשר שדדו בתים וגנות, פרדסים ומטעים ומציעים ברוב "נדיבותם" סוכה מקש לבעלים המקוריים שנותרו עירום וערייה. קשה לציבור "מערבי", "נאור" ו"מתקדם" להבין זאת, אבל אולי כדאי פעם אחת לנסות ולהבין את ה"היגיון" המוזר הזה. כל הנסיונות האחרים – כשלו!

 

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s