הרתעה???

דבר מה פגום בבסיס החשיבה הישראלית/מערבית בכל הנוגע לסיכסוך היהודי-ערבי. מדינת-ישראל, באמצעות מנהיגיה ומצביאיה, מייצרת בוקר וערב "הרתעות" לאין מספר ואין קורטוב של הרתעה. משום שהמינוח "הרתעה" במובנו המערבי אינו אלא עידוד ודרבון אצל ה"אַזִיאָתִים" הלבנטינים. אז אולי, בכל זאת, אם מבקשים ליצור אפקט של הרתעה כלפי הערבים, אולי אולי כדאי להחליף את התקליטור בראוי הימנו. אבל תחילה יש לברר היטב מדוע כל הגישה הזאת, בטעות יסודה.

ראשית לכל עומדת למבחן צידקת הדרך. מחנה אכול ספקות לגבי צידקת דרכו הוא מחנה מתנודד וחלש, גם אם באמתחתו נשק ותחמושת למכביר – מטוסים וטנקים וצוללות ופצצות מצרר ואטום ומימן. לעומתו יריב חדור אמונה וביטחון בצידקת דרכו הינו מחנה חזק העשוי ללא חת ואפילו כל כלי זינו חלוקים על שפת הנחל. בלי "חום הלב" אין כל ערך ל"אש הקרב". בעבר שמנו מבטחנו ב"רוח הלחימה" אבל כל תפארת הרוח הזו התמוססה ונמוגה מול "שוברים שתיקה" וסרבנים למיניהם.

שנית, עמלנו קשות ועשינו כל שביכולתנו לבטל את עצמאות מדינת-ישראל – הן מבחינה ביטחונית והן במישור הכלכלי. אכן, מדינת-ישראל תלויה בצווארה באנקול אומות העולם, על כל גחמותיהם. אין לנו שווקים בתוכנו ואנחנו זקוקים לירידים בעולם. את התלות הזאת בשוקי תבל בנינו נדבך אחר שכבה בעבודת נמלים ממש עד שאין לנו חיים בילתם. אנחנו מייצרים טכנולוגיות מפוארות ללקוחות המציבים לנו תנאים מדיניים/פוליטיים שאינם קשורים לפרקמטיא. וכמובן אנחנו זקוקים לסעד, תמיכה והגנה של ארצות הברית שבלעדיה אנחנו משותקים.

שלישית. אנשים רבים וטובים שהיו לנו באמצע כל דרך, שביל ומשעול, התפוגגו להם לברלין ואמריקה ועד לאוסטרליה נדדו. אין במזווה של מדינת-ישראל ולו צנצנת אחת קטנה של תקווה לחיים נורמלים בארץ הזאת. פקידי המדינה עצמם ממורמרים ומתוסכלים וזה היחס שמקבל אזרח קשה-יום – חוסר סבלנות, עינוי ועיוות וגסות רוח ורוע לב וחוסר התחשבות והתנשאות בעלמא. אזרחי המדינה משרתים את האמורים להיות משרתי המדינה, בדיוק כפי שתושבי הנגב מסכנים את חייהם וחיי ילדיהם להגנת חיילי צה"ל שהם כמובן הילדים של כולנו. הפכנו את היוצרות.

רביעית. השמאל בישראל שולט במדינה למרות היותו מיעוט מבוטל. משלא צלחה דרכו לשוב אל הגה השלטון, גילה השמאל את יכולתו לחורר את קרקעית הספינה. כי הם רוצים לקבוע ולא יוותרו. לא חשוב אם רע ואם טוב, לחיים או למוות, העיקר שרק הם יקבעו. אם הם אינם יכולים לנווט ולהוביל, אזי מבחינתם עדיפה טביעה רבתי. אז יש לנו "מחוררים" ויש להם יצרני חרירות ומשווקי קדיחות ומפרסמי חפירות ותומכי חורים ועמיתי נקבים ושוחרי חלולים והרבה כסף אנטישמי. מי יכול להם?

חמישית. אין ללאום היהודי קיום זולת דתו היהודית. אפשר לחלוק על דרכי היהדות בגבולותיה, אבל התפקרות ופריקת עול היהדות תביא קץ ללאום היהודי.

 

פורסם בעיתון 'בשבע'.

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s