מנשה רז והאמת הנעדרת…

החכם המפוקפק בעינָי, מנשה רז, ערך דיון במכון הטכנולוגי בחולון בשאלה "האם התקשורת בישראל שמאלנית" לצורך הדיון הוא זימן בהפרש של שבוע את אריה אלדד ואת יוסי שריד. ודו"ק – ראשון, אריה אלדד ואחרון, יוסי שריד.

בפתח דבריו טען המנשה כי זוהי "אגדה אורבנית" והתקשורת מייצגת "בבואה נאמנה של החברה הישראלית". כמו כן, האמירה שהתקשורת שמאלנית הינה "מופרכת" ואפילו "בולשיט אחד גדול". בחכמתו כי רבה ובתבונתו שאין לה שיעור הוא קובע מנסיונו האישי שהתקשורת הישראלית הינה מתווכת (?) בין העובדות לבין האזרחים ובמקום להתמודד עם העובדות, מתנפלים על "השליח" שהוא התקשורת.

 והיו שתי הרצאות מאלפות. זה טען בכֹה וזה בכֹה. ואין לדבריהם ולטענותיהם ולנימוקיהם ולהטפותיהם ואפילו להשקפת עולמם, כפי שהציגו,  כל רלבנטיות לשאלה  הנדונה – "האם התקשורת בישראל שמאלנית?"

משום שהמשמעות העיקרית מתחילה במנסֵחַ השאלה הנדונה שהוא כמובן העורך. הוא לא קבע את הנוסח "מדוע התקשורת בישראל שמאלנית?" וגם לא "האם התקשורת בישראל ימנית?" ואפילו לא "האם התקשורת בישראל מאוזנת?" ואם ארחיק לכת, מדוע לא נקבעה השאלה "מדוע התקשורת בישראל מוּטָה, בלתי הגונה ואף נבזית?" וכך, בניגוד גמור לשאיפתו של העורך החכם בלילה –  יצא שבעצם השאלה טמונה התשובה. נוציא את מילת השאלה (האם?) מן השאלה "האם התקשורת בישראל שמאלנית?" ונקבל מסתמא את התשובה המוחצת – "התקשורת בישראל שמאלנית!" חד וחלק! ההוכחה לכך נמצאת במרכיבי הדיון ובמכוון שלו.

עמידתו של מנשה רז בעמדת "המנחה" מעניקה יתרון לשמאל בדיון כולו. שהרי הוא נוטה לעמדותיו של יוסי שריד. וכך עומדים מול התלמידים "שניים על אחד" וזוהי לבדה הטייה מובהקת. כמנחה, הוא יכול להטות את אוירת הדיון בעצם ההקדמה לכל אחד מן המתדיינים ובדברי התודה לאחר ההרצאה. מובן שאת שניהם הוא מכבד ומוקיר ואפילו אוהב… אבל הנטייה ברורה והיא משפיעה על הדיון במעין רמייה נחזית לאובייקטיביות. ואם לא די בכך, אוסיף כי משמעות רבה יש לסדר הדברים בדיון הזה… תחילה מוצג אריה אלדד וכעבור שבוע, כשיוסי שריד מכיר את פרטי הרצאתו של אלדד, הוא מוצג בעמדת ה"מגיב" ולו יתרון ברור. הוא המסיים את הסוגייה והוא המסכם ו"לשון אחרון" גובר על "לשון ראשון". למה? ככה! וזוהי שוב הטייה לא הוגנת. חשוב לדעת גם שהתלמידים יזדקקו ל"ציוּן" בתום הלימודים ומיהו מעניק הציוּנִים? ומה כדאי לכתוב בעבודות הגמר?

כל המחקרים וכל הסקרים ובעיקר טרוניותיו של רוב הציבור, מוכיחים בעליל שהתקשורת מוּטָה חזק שמאלה ובאחוזים מדהימים. נוכח כל העובדות המוכחות עומד המנשה הרז הלז ומפטיר בהתנשאות מהולה בכסילות של ממש –  "אגדה אורבנית"… כלומר מעשייה מעוּיֶרֶת שאין בה דבר וחצי דבר מן המציאות. והתָּלוּשׁ הזה מעמיד תלמידים, מטעה אותם ומורה הלכה פסוקה שלא כהלכה – התקשורת מייצגת "בבואה נאמנה של החברה הישראלית" והאמירה שהתקשורת שמאלנית הינה "מופרכת" ואפילו "בולשיט אחד גדול".

האם הדיון הזה הוא דיון שמאלני? האם הקהל הוא עדר מטומטמים? כמה אפשר לתחמן צביעות ברורה? לנבזות אנשי התקשורת הישראלית פתרונים!

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s