מה כבר קרה?

למי שעדיין מפקפק, הנה ההישגים של מבצע "עמוד ענן":

"… קודם כל צריך להסתכל על מה שלא קרה כאן: לא קרה עימות עם מצרים וסוף הסכם השלום עם מצרים. לא קרה אובדן השלום עם ירדן. לא קרה משבר אסטרטגי-איזורי עם טורקיה. לא קרה ניתוק קשה מאוד ביחסים עם ארצות הברית. לא היו הפגנות המוניות ומרד בתוך ישראל. לא היה מצב של כאוס פנימי –  שורה של הישגים בלתי רגילים…" (ארי שביט – יומן הערוץ הראשון).

הדברים האלה נאמרים בריש-גלי, בשידור חי ובלי טיפת בושה. "קודם כל צריך להסתכל על מה שלא קרה כאן" ובכלל לא חשוב מה כן קרה כאן – לא חשוב שמדינה ריבונית נתקלפה מכבודה העצמי ונכנעה לכנופיית טרור… לא חשובה העובדה שמותר לאיים על שלושה וחצי מיליון בני אדם מבוהלים הנאלצים להסתתר מאימת הטילים… לא חשוב בכלל שחנויות, מפעלים, בתי-ספר וגני ילדים נפתחים ונסגרים על-פי הוראות הלשכה להגנת העורף… אין כל חשיבות לביטחון האזרחים… לפרנסה… לנשום אויר… לטייל… העיקר הוא למנוע משבר אסטרטגי-איזורי עם טורקיה.

על פי ההיגיון הזה, מוטב לה למדינת-ישראל להתאייד ולהתפוגג. זה יבטיח כמה וכמה "שורות" של הישגים בלתי רגילים. עצם קיומה של ישראל מפריע להרבה גורמים והיעלמותה תבטיח שקט איזורי ועולמי. זו הבעייה האמיתית שלנו ועליה יש להתאבל מרה – לא רק שמותר להביע הבלים שכאלה בתרועה גדולה, אלא הם נאמרים בביטחון גמור שיתקבלו כדברי תבונה מפי מביני המבינים. אין אסון גדול יותר מזה לעם היהודי. בסוריה השכנה נרצחו עד היום 40.000 בני אדם על שהעזו להתמרד נגד עריצות המשטר, ואנחנו חוששים מ"הפגנות המוניות ומרד בתוך ישראל". לא רק שאסור לנו להילחם על קיומנו אלא אסור לנו באיסור חמור להתנהל עם כבוד לאומי. פלא שאנחנו ראויים לבוז?

מה שקרה הוא תבוסה משפילה. מדינת-ישראל על צבאה המפואר אולצה לכרוע ברך ולהיכנע. קשה להודות בזה אבל החמאס ניצח ניצחון מזהיר בתנאים שלא יאומנו – עשרות טילים מידי יום ובכל לילה צבעו את חיינו "צבע אדום" והבהילו את כולנו למרחבים המוגנים… חטפנו בגת והופגזנו בחוצות אשקלון… אירן עולצת, עזה צוהלת, החיזבאללה דורך נשקו והעולם הערבי משחיז שַׁבָּארִיוֹתָיו. האמנם עוד יבואו ימים שבהם נוכל להתגונן ולשמור על חיי ילדינו מבלי לחשוש שמצרים או ירדן ינתקו עימנו את היחסים? עד היכן טַפָשְׁנוּ ועד כמה טוּמְטָמְנוּ ולאן נוליך את הכלימה? מדינת-ישראל אכן השיגה את ההרתעה מפני החמאס שלא נרתע מקורי עכביש. אוי לאותה חרפה.

חייבים להודות בהכנעה, מדינת-ישראל היא מדינה תלויה על אנקול אמריקני. לכל היותר מותר לה לפרפר ולקשקש בקומקום. אין לה רשות לשמור על  זקניה וטפיה. היא חייבת לספוג מנות גדושות של אימה ופחד בגדול זרועה של מעטפת הטרור סביבה. את זה מבינים המצרים, הטורקים, הירדנים והאמריקאים, אבל מעל כולם מבינים את זה חכמי חכמים בתוכנו והם משדרים לנו את התובנה הזאת במהדורות המרכזיות. הפסד צורב נחשב להישג מרשים ומפלה מוחצת מתקשקשת כניצחון. איזה סיכוי נותר לקיומנו?

הכניעה הזאת נרשמה לחובתנו מזמן. ביום שעלה הרעיון של מערכת כיפת ברזל גיהצנו דגל לבן. עדר של אהבלים צהל בעקבות ההמצאה  הנפסדת הזאת. במקום להעביר את המלחמה לשטח האויב, אנחנו מרעננים מקלטים, ממדי"ם, מסכות ומרחבים מוגנים. במקום להילחם בחירוף נפש אנחנו מתכסים בכיפת ברזל ומצטנפים תחתיה פחד אל בעתה. אין ספק, צריך להידבר עם החמאס על שלום עכשיו. לא מוכרחים מדינה בשביל לפרוע בנו פרעות.

פורסם בעיתון 'בְּשֶׁבַע'

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s