"האור שהפציע מן היאור"

בפברואר 2011 נכנס השמאל הישראלי לאופוריית התרגשות מדמיעה מול המראות "המלבבים" מכיכר תחריר בקהיר. נביאיו החלו להתפעם ורוח עיוועים הסעירה את נפשם. לרוע מזלם, אותם ימים שבהם תלו תקוות במוכרי הדגים –  חלפו לבלי שוב. בעידן האינטרנט כל שטות מונצחת לעולמי עולמים גם אם נייר העיתון עצמו אבד. ובכן, קמנו היום עם משטר של האחים המוסלמים במצרים שהלכה בעקבות תוניס. הנשיא החדש, מוחמד מורסי, הצהיר על רצונו "לחזק את הקשר עם אירן ולייצר איזון אסטרטגי", ו- "מצרים תפעל ליישום רפורמות במדינות ערב, במטרה להראות את תפקידה הפעיל בזירה הבינלאומית, ולצד זאת תתמוך בעם הפלסטיני במאבקו החוקי להשגת זכויותיו". בירושלים נערכים לפתיחת הסכמי השלום עם מצרים. ויש אומרים שבעוד חודשים ספורים תתחולל שוב מהפכה במצרים.

לפיכך שלפתי רשומה שכתבתי אז והיא מובאת כאן מבלי לשנות מילה:

יש לנו בתקשורת הישראלית חכמים בני חכמים. ולא רק גאוני הדור בחוכמה ובמנין אלא גם נביאים בני נביאים שלאחר חורבן בית מקדשנו. קריאתם את מפת המציאות הטופחת על פניהם פעם אחר פעם מעוררת השתאות: איך הם כל-כך יודעים הכל בנקודת זמן אחת ואיך הם ממשיכים בשלהם אחרי שנוכחנו לדעת שכל חוכמתם הבל ונבואותיהם רעות רוח. הנה המהפכה במצרים בעיצומה, אין יודעים לאן פניה, וכבר יוצאים אלה במחול מחניים אחוזי זחיחות:

"תחי המהפכה, תחי מצרים החדשה, הידד למהפכנים הצעירים. איש אינו יכול להישבע מה יקרה מחר או מחרתיים, אבל היום הוא יום גדול לאזרחי מצרים ולא רק להם, גם לכל שוחרי הדמוקרטיה באשר הם, ובעיקר לכל מי שעדיין נאבק עליה במחשכי הדיכוי ובמרתפי העינויים." (יוסי שריד, יציאת מצרים של מצרים, הארץ – 13.2.2011)

לשמחה מה זו עושה? אם לא מוכרחים להישבע בכל הנוגע לעתיד, מהו השכל הקצר לצאת בקריאות הידד וצהלולים לאירוע שהשמחה והחרדה משמשים בו בערבוביה? מנין לו שהיום הזה "גדול" לדמוקרטיה? מה החיפזון למשוח מהפיכה כמו היתה זו ישועה בטוחה למצרים, לישראל ולכל "שוחרי הדמוקרטיה"? אולי לא?

נשמור את התמליל התמוה הזה ליום יבוא.

הלאה:

"… החדשות ממצרים הן חדשות טובות לא רק לה ולעולם הערבי, כי אם לעולם כולו, ובכללו ישראל. לכן, זוהי עת הפרגון לעם המצרי. זה זמן התקווה שהמהפכה המופלאה הזאת לא תשתבש. הבה ונניח את החרדות כולם בצד – אנרכיה, "האחים המוסלמים" או משטר צבאי – וניתן עכשיו לסיכוי הגדול לומר את דברו. הבה ולא נתפלש בסכנות, זה זמן להתבשם מהאור שהפציע מהיאור, אחרי ח"י ימים של מאבק עממי ודמוקרטי. מצרים, דווקא היא מכל המדינות, הוכיחה שכן, היא יכולה. שכן, זה אפשרי. אפשר להפיל רודנויות, ואפילו בדרכי שלום." (גדעון לוי, "מברוק, מצרים", שם)

נכון גדעון יקר, החדשות טובות. לא בטוח לגמרי ש"לכל העולם" אבל אין ספק שיש כאלה שרואים בהן ברכה. אמנם אין לנו מושג מה חושב המלך עבדאללה ולא הנשיא אסד, אבל העם הירדני והעם הסורי רואים את התמונות ממצרים ועיניהם כלות. האם זה טוב לדמוקרטיה ולישראל שגם במדינות הללו תתחולל מהפיכה? למי גדעון היקר רוצה לְטוֹבֵב (לפרגן)במצרים? הרי העם המצרי אינו עשוי מקשה אחת. הטאליבן, אל קעידה, אירן, החיזבאללה, האחים המוסלמים וזאטוטיהם מהחמאס, ורק אללה יודע אלו גופים "מהפכניים" יצוצו מחר בבוקר, כולם כולם בוחשים בקדירה הלוהטת הזאת. נברך את כולם? נתבשם "מהאור שהפציע מהיאור"? להניח את החרדות? האמנם יש סיכוי? גדול?

נשמור גם את ההבלים האלה לשעתם כי תבוא.

פורסם בעיתון 'בשבע' – 28.6.2012

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s