מורשת השואה הנאצית

מה עוללה השואה הנאצית לעם היהודי. האם ששה מיליוני הקרבנות היו התוצאה הסופית שאין לה נגזרים עתידיים? בשביל להבין את האפשרויות לקיומם של נגזרים כאלה, עלינו לדעת מי היו אותם שישה מיליונים –  מחוץ לאותם ילדים שלא חטאו, צדיקים גמורים גומלי חסדים ואנשים טובים באמצע הדרך. לית מאן דפליג שהיו ביניהם בוודאי גם רשעים מרושעים כמו בכל קיבוץ של בני אדם. אולי אפילו במינון דומה אצל חברות "נאורות". אין זה מצדיק בשום אופן את זוועת התבונה המפלצתית הנאצית, אבל אם רוצים להבין את ההשלכות של השואה אין מנוס מלדון על הכל! אי אפשר לפטור את השואה בתואנה שהיא התחוללה על פְּלַאנֶטָה אחרת שלא מן העולם הזה. זה קרה כאן לא מזמן. בעולם הזה. במדינה שופעת תרבות בכל התחומים. אני מבקש אפוא לדעת מי היו הקרבנות היהודיים בשביל לדעת מי היו האודים המוצלים, ומכאן, מה היתה השפעתם על יוצאי חלציהם ולאן תרחיק רעת השואה אצל צאצאי הדורות שלאחריהם.

רק שנאה של ממש, גועל, תיעוב וְקֶבֶס, יכולים להוליד חימה שפוכה בשיקול דעת שכזה כפי שרחשו הנאצים ליהודים. קל מאוד להשליך את הכל על הנאצים ולנפק ליהודים פטור מלא כמו היו כולם כולם מלאכים טהורים. בידוע הוא בעולם המשפט שכל רוצח יכול לקבל הקלה בעונשו אם יוכיח שקינטורו של הנרצח היה טריגר לרצח. רצח סתם הוא אירוע נדיר ומקרי. לרוב המוחלט של מעשי רצח קדמו סיבות. האם היה בהתנהלות היהודים באירופה, במחצית הראשונה של המאה שעברה, דבר או חצי דבר שמזכיר קינטור נגד גויי הארצות ומשפחות האדמה? הרי אין להעלות על הדעת שהשנאה היוקדת כל-כך ליהודים נבראה ללא סיבה ובלי מסובב. אין ספק שחלק לא מבוטל מן הקינטור נבע מהתנשאות היהודים על בני עמים אחרים, התנשאות שהורתה – הדת וההלכה היהודית. אבל הלא כל דת בעולם נשענת על תורת הגִּזענות והעדפת גזע הדת שלה על גזעים אחרים. מה הרבותא בגִּזענות היהודית?

הגלות המתמשכת הטביעה את חותמה על היהודים במינון גובר והולך ברבות השנים. רבים השתמדו, התבוללו ונטמעו בגויים, אך גם אלה ששמרו על צביון יהודי היו חשופים לסביבה משפיעה שנקלטה יותר ויותר בנפשותיהם במהלך הדורות. יהודים שכאלה חיו בשני עולמות מקבילים ומתנגשים כאחד. היתה זו רק שאלה של זמן שהשסעת הזו, בתוספת הטבע האנושי לשרוד, תייצר אבולוציונית אדם מורכב ביותר. אדם שאין תוכו כברו. בעיני רבים – אדם בלתי נסבל ומאוס. האימרה המפורסמת "הייה יהודי בביתך ואדם בצאתך ממנו" מוכיחה בעליל סכיזופרניה מרצון אָנוּס. זהו אוקסימורון של ממש שלא היה מציאותי ממנו. בכל מקום בעולם האנושי יש חריגים שהחברה אמורה להכיל אותם ובכל זאת יש מהם הנדחים מפניה. האם באירופה של העת ההיא היו אלה היהודים כציבור הומוגני שהאירופאי הממוצע סלד ממנו עד כדי שאיפה עזה להתפוגגותו?

השואה בראה לאנושות ובמיוחד ליהודים דילמות אנושיות-מוסריות ברמות שאין להן שיעור. ליצר השרידות  שטבע בנו אלהים אין גבולות וכשהמציאות נואשת והלאה ממנה מתייצבים להם לצד האדם הבהמיות, האכזריות, החייתיות והרוע בהתגלמותו, כאפשרויות מוכרחות להישרדות. שיתוף פעולה של יהודים עם הנאצים היתה אפשרות כזאת. כשאדם מלשין על אחיו בשביל לשרוד הוא מתחיל לאבד צלם אנוש עד כדי הזדהות מוחלטת עם התובעים להשמידו – אין אנושי מזה. גם אנשים כאלה ששרדו את התופת בדרכים נלוזות בלית ברירה לא היו ואינם אלא קרבנות חיים של השואה. והיו כאלה. חלקם עלו לארץ-ישראל מכורח הנסיבות – בנו בית, נטעו מטע, הקימו מפעל, גידלו ילדים והכל בתוך שתיקה נוראה שרק סיוטים בלתי נשלטים הפרו אותה בלילות. מה היו ההשלכות של השתיקה הרועמת הזאת על בני הדור השני לשואה "ולגבורה"?

הילדים, שכבר נולדו בישראל, חיו אף הם בשני עולמות – עולם הבית עם דממת ההורים השותקים עד להתפוצץ והעולם החיצוני עם האביב על פריחותיו. מחד-גיסא, תנועות הנוער עם השירים הרוסיים, מחנות הקיץ, מסע מים אל ים, א"ש לילה, שני דגלים, הצבא והאוניברסיטה, ומאידך גיסא, סרטי האימה הדוקומנטריים בכל שנה המעלים הרהורים מעצבי אישיות על אודות אותה מציאות כלואה שעברה על הוריהם. כן, יש שאלות שלא שואלים בבית, יש דברים שלא מספרים לאיש בחוץ, וכבר מאליהן באו רגשות ההכחשה וההדחקה שיניבו דור דפוק מאין כמוהו. גם הם קרבנות חיים של השואה. לא יכול להיות שהגנים האנושיים של מולידיהם לא נפגמו בכתישת הנפש שכתשו בה הנאצים. זו עיקר הירושה התורשתית של הדור השני. מה זה עשה למנגנון המוחי המפעיל את המחשבה ומה זו חושבת על כללי התנהגות אנושית בחברה דמוקרטית למשל או לשנינה? האם נרפאו מן האכזריות שהופעלה נגד אבותיהם ואימותיהם שחלקם גילו לא פחות אכזריות כלפי אחיהם ואחיותיהם?

ומכאן, הלאה אל הדור השלישי שזכר אדולף היטלר "ימח שמו" נמהל היסטורית בזכרם של  אנטיוכוס אפיפאנס או המן הרשע שבכל פעם שמזכירים את שמו בטלויזיה בשידור מבית כנסת – הילדים מרעישים ברעשנים ובצחוק גדול. צלב הקרס אינו מעורר עוד צמרמורת ואינו מעיר פחד קמאי מרבצו. זהו סתם לוגו גרפי המעיד על רֶשע כלשהו ומותר אפילו להשתמש בו נגד קציני צה"ל. מה יש לדבר – ילדים בריאים לגמרי. "השואה מתה" היא כבר כותרת לרשימה עיתונאית שכתב העיתונאי איתן הבר. האמנם "מתה"?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מורשת השואה הנאצית

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אכן מאוד עצוב שצלב קרס אינו מעורר עוד צמרמורת ואינו מעיר פחד קמאי מרבצו. עצוב מאוד שבשם חופש הביטוי, חופש הדיבור חופש האומנות מותר להשמיץ, לנגח, ולגלות אנטישמיות כלפי יהודים כי זוהי תכלית הדמוקרטיה. חופש בלתי מרוסן של מסע הכפשות נגד יהודים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s